عندما أسأل أحبتي عن أحوالهم ذلكم من علمي بما يُسرّون؛لا أبتغي معرفة "أحوالهم" بقدر ما أبتغي إشعارهم بأنني هنا.إذ عندما أحدّق بعينيهم أرى انعكاساً لذاتي....؛وعندما أدققُ أكثر أراهم في ملامحي وعيوني المُنعكسة في عينيهم..أحبهم فهم مني وهم أنا.
מציאות מרה מדומה ומחייבת,זוהי נפש אשר התפצלה לשתיים..מרחפות כל יום כל היום ומשוטטות בין פה ושם,פנים מוכרות עד שעמום,ושגרה......בסוף של יום עם העייפות הפיזית ומכובד על הכתפיים,חוזרות אל ביתן חוזרות אל עצמן,עוצם עיניי ונותן לנשמה את כולי..נחה,מחייכת ,בוכה קצת,נטענת מחדש ,נטענת בשל להתמודד עם עייפות מובנת מאלו ,נטענת למחר הלא שונה מאמש וכך כנראה יהיה גם מחר.. מי אמר שלנבא כרוך בנביאים אך ורק!?
..עד הודעה חדשה...
עד ההודעה הבאה...
..עד הודעה חדשה...
עד ההודעה הבאה...
כשהנפש מחלידה זה משתקף על הבד אשר עוטף אותה,הוא מתקלף גם,מתנדפים צבעיו וניחוחותיו,חושף את שוכנו לקרני שמש חורפית ופנמיות מעוננת שחורות... אט אט זה משתקף פנימה בחזרה..
אופטימיות !??שמעתי על זה..ופעם היה לי גם שלוש כאלו ארוזים בארוני,שלוש או יותר!!כבר לא זוכר...הם היו צבעוניים...
عُــمــري فـلاح
עומרי פלאח
