ככה זה כשהזמן נעצר אי שם רחוק,גם פעימות החיים מזדהות אתו ! הן נעצרות גם.
שם באותו מקום בו נעלנו את הנשמה...וכאן כשמצטלבים רוע ומר ההווה עם אביביות התקופה בה נעלנו את מחוגי הזמן,הנשימה נעצרת,זה לא פשוט ואף לא ניתן להסברה...,
זה..מחייה וממית בבת אחת !
וזה עדיין לא זה!
כבני אנוש תמיד נחייה את עצמנו ונדבר בלשון תת המודע אשר חי שם,בזמן שגופינו מתוך בחירה או מחוסר ברירה משוטט במקומות אחרים!
זה..מחייה וממית בבת אחת !
וזה עדיין לא זה!
כבני אנוש תמיד נחייה את עצמנו ונדבר בלשון תת המודע אשר חי שם,בזמן שגופינו מתוך בחירה או מחוסר ברירה משוטט במקומות אחרים!
עצם העובדה שזה מסובך כל כך,שזה נשמע הזוי במיוחד למי שהסגיר את קולו ואת נשמתו בידי המציאות הלא תואמת את נפשו!
...וזה עדיין לא זה!
...וזה עדיין לא זה!
אנו מזדהים אך ורק עם התואם למה שאנחנו!גם כשהנסיבות אינן תואמות לכך,נדבר ,נתנהג ונחשוב בלשונו של השוכן בפנים!
וזה עדיין לא זה!
וזה עדיין לא זה!
עד כה נגמר הדיו
כך גם אני!
שוב מניח את העט,ושוב מסגיר את כולי למבול הנשפך ומשתקף מבפנים אל הנייר.
בכל פעם זה מתחיל מגשם ומסתיים בעוד שאלות..ובכל פעם זה מסתיים מאיפה שזה התחיל והסתיים.
סופות שלגים ..
שמיים אפורים...
הערפל נחת כאן,כיבה את האורות
מטר פנימי ופנימיות סוערת..
ואני על ספסלי
זרם חמים משם משאיר בי שברי חיים..
סופות שלגים ..
שמיים אפורים...
הערפל נחת כאן,כיבה את האורות
מטר פנימי ופנימיות סוערת..
ואני על ספסלי
ערום..,
חשוף לכוויות קרח ושגרה..
חושים קפואים..
חושים קפואים..
קר לי...




